בשנת 1995 הצהיר נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, על מהפכה חוקתית שהתרחשה בישראל, בעקבות חקיקת חוקי היסוד בשנת 1992. מהפכה זו האיצה שינויים משמעותיים ודרמטיים בשיטת הממשל בישראל ובוטאה במספר מהלכים חסרי תקדים בבית המשפט העליון ובמערך הייעוץ המשפטי. בית המשפט העליון פסל 22 חוקים שנחקקו בידי הכנסת, התערב בהחלטות של מערכת הביטחון ופסל החלטות מנהליות של ממשלת ישראל ושריה, כל זאת ללא מקור חוקי.
מאז ועד היום, הצביעו בכירי המשפטנים, שופטים לשעבר ובהווה, מומחים משפטיים בארץ ובעולם, חברי כנסת ושרים מכל הקשת הפוליטית על הצורך בתיקון מערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש הרשויות.
תנועת אם תרצו רואה חשיבות עליונה בחיזוק מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, המבוססת על משטר דמוקרטי. עיקרון העל של הדמוקרטיה הינו ביטוי הכרעת העם בבחירות בידי נבחריו, תוך כדי מתן דגש רב לאיזונים ובלמים, זכויות הרוב לצד זכויות המיעוט וחיזוק שלוש הרשויות. הגיעה השעה לתקן את מערכת המשפט. לחזק אותה ולבצר את מעמדה לעשרות שנים קדימה.
אנו שמחים להציג בפניכם את המדריך להבנה מלאה ומפורטת של התוכנית לתיקון מערכת המשפט.
עיקרי התוכנית
המצב כיום: ללא מקור חוקי, שופטי העליון נטלו לעצמם יכולת בלתי מוגבלת וחסרת תקדים בעולם, כדי להתערב בהחלטות של הממשלה, שריה והרשויות הכפופות להם על בסיס העילה שמדובר בהחלטה הלוקה "בחוסר סבירות קיצוני".
ההצעה: ביטול יכולתם של שופטי העליון לפסול החלטות של הממשלה, שריה והרשויות הכפופות לה, על בסיס הנימוק שאותה החלטה לוקה 'בחוסר סבירות קיצוני'. הסמכות לבקר את שיקול הדעת של הממשלה, של שריה ושל הרשויות הכפופות לה, תשוב לידי הכנסת.
המצב כיום: לנציגים שאינם נבחרי הציבור יש רוב בוועדה. 5 מתוך 9 הנציגים הם שופטים ועורכי דין. כדי למנות שופטים דרוש רוב של 7 מתוך 9, וכתוצאה מכך נוצר ווטו לשופטים אשר מצביעים פה אחד ובעצם ממנים את עצמם.
ההצעה: הועדה תורחב ל11 נציגים. לראשונה, יינתן ייצוג שווה לכל אחת משלוש הרשויות: 3 שופטים, 3 שרים, 3 חברי כנסת – יו"ר ועדת הכנסת, ועדת החוקה כנציגי הקואליציה, יו"ר הועדה לביקורת המדינה כנציג האופוזיציה. הרוב הדרוש למינוי שופט יהיה רוב רגיל. בנוסף, ימונו שני נציגי ציבור על ידי שר המשפטים. התוכנית תאזן ותגוון את הרכב השופטים במערכת המשפט.
המצב כיום: בית המשפט פסל 22 חוקים שחוקקה הכנסת, ללא בסיס חוקי המאפשר לשופטים לעשות זאת. בנוסף, בית המשפט העליון קיים דיונים על חוקי יסוד והעלה את האפשרות שניתן לבטלם.
ההצעה:
- חוקי יסוד: על פי התוכנית, בית המשפט העליון לא יוכל לדון בחוקי יסוד מתוקף היותם חלק מהחוקה.
- פסילת חוקים: לראשונה, התוכנית מאפשרת לבית המשפט העליון לפסול חוקים רגילים העומדים בסתירה לחוקי יסוד. הפסילה תתבצע בהרכב מלא של 15 שופטים, ברוב של 12 שופטים לפחות.
- פסקת ההתגברות: הכנסת תוכל, ברוב של 61 חברי כנסת, לשוב ולחוקק חוק שנפסל בבית המשפט העליון. תוקף החוק יהיה 4 שנים, או עד שנה לאחר תחילת כהונת הכנסת הבאה, המאוחר מביניהם.
המצב כיום: חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הפכה למחייבת, ללא שום בסיס חוקי הקובע זאת. היועץ המשפטי הפך לחוק עצמו וכתוצאה מכך נוצרה פגיעה אנושה ביכולת הממשלה ושריה לקדם את המדיניות שבשמה נבחרו.
ההצעה: מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה יתבצע כמשרת אמון בידי השרים. היועצים המשפטיים יהיו כפופים לשר ולא ליועצת המשפטית לממשלה. חוות דעת משפטית לא תקבע את המצב החוקי ולא תחייב את הממשלה, אלא תישאר כשמה – חוות דעת משפטית של היועץ
שתף:
עילת הסבירות
לפי עילת הסבירות, בית המשפט העליון יכול לבטל החלטות של הממשלה, השרים או הרשויות הכפופות להם, בטענה שההחלטות "לוקות בחוסר סבירות קיצוני". ומי קובע מה סביר? בג"ץ.
ביטול יכולתם של שופטי העליון לפסול החלטות של הממשלה, שריה והרשויות הכפופות לה, על בסיס הנימוק שאותה החלטה לוקה 'בחוסר סבירות קיצוני'. הסמכות לבקר את שיקול הדעת של הממשלה, של שריה ושל הרשויות הכפופות לה, תשוב לידי הכנסת.
עיקרון הסבירות החליף בישראל את עיקרון החוקיות. הבסיס החשוב ביותר לפעילות הרשות השופטת במדינה דמוקרטית הוא עיקרון "החוקיות". בית המשפט כפוף לחוק ופסיקותיו מקבלות תוקף משום שהם משקפות את כוונת המחוקק. מטרת עיקרון החוקיות היא לאזן את הנטייה האנושית של השופטים לערב שיקולים ערכיים ואישיים בהחלטות שיפוטיות. לעומת זאת, עיקרון הסבירות מכניס את דעותיו האישיות של השופט לתוך הדיון והופך אותו למעין 'רשות מבצעת עליונה" המתערבת בהחלטות בתי המשפט.
בנאומה, טענה נשיאת העליון חיות כי "השלב הבא – על פי אותו היגיון – הוא אולי כי אין לשופט כל יתרון מקצועי לקבוע גם מהו "ספק סביר" לצורך זיכוי של נאשם בפלילים…אולי ניתן על פי אותו היגיון להוסיף ולטעון כי אין לשופט כל יתרון להחליט אם רופא או מהנדס למשל התרשלו משום שלא פעלו כ"רופא סביר". הטענה איננה נכונה. המחוקק העניק בחוק את הסמכות לשופטי העליון להרשיע בפלילים על פי ספק סביר ולקבוע מהי רשלנות רפואית. לעומת זאת, אין לשופט שום יתרון יחסי בשיקול הדעת של שרים, ממשלה או רשויות בהחלטות שלהם ולכן אין לו סמכות בחוק לעשות זאת.
1. בג"ץ ביטל את החלטת שר הביטחון ליברמן למנוע כניסה מערבים תושבי הרש"פ, לטקס זיכרון משותף ביום הזיכרון של משפחות שכולות ישראליות ומשפחות פלסטיניות ביניהם קרובי משפחה של מחבלים. בג"ץ קבע שההחלטה "לוקה בחוסר סבירות".
2. בג"ץ ביטל את החלטת שר המשפטים אוחנה למנות את אורלי בן ארי, המשנה לפרקליטת מחוז מרכז, לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה. היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט קבע שההחלטה למנות אותה חורגת ממתחם הסבירות, השופט מזוז דן בעתירה והוציא צו לעיכוב המינוי. כתוצאה מכך בן ארי חזרה בה מהסכמתה לשמש בתפקיד.
3. בג"ץ ביטל את החלטת ראש הממשלה נתניהו לסגור את משרדי הרש"פ באוריינט האוס בשנת 1999 בעיצומו של גל הטרור. לטענת העותרים היה מדובר בהחלטה בלתי סבירה שנובעת משיקולים אלקטורליים בתקופת בחירות. השופטת דורנר הוציאה צו ביניים לעיכוב החלטת הממשלה, מבלי שהתקיים דיון בנושא בבית המשפט העליון.
4. בג"ץ ביטל את החלטת שרי החינוך גלנט ושאשא ביטון בנוגע לפרופ' גולדרייך, התומך בחרם על ישראל, ואילץ את שרת החינוך להעניק לו את הפרס. בג"ץ קבעה שתמיכתו בחרם אינה נופלת בגדר מקרה בלתי סביר שאי אפשר להתעלם ממנו.
רשימת השמעה
הועדה למינוי שופטים
הועדה לבחירת שופטים מורכבת מתשעה נציגים: שני שרים מהממשלה, שני חברי כנסת, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים. כדי לבחור שופטים נדרש רוב של 7 מתוך 9 נציגים. בפועל נוצר ווטו בוועדה לנציגים שאינם נבחרי ציבור.
מה מציעים: הועדה תורחב ל11 נציגים. לראשונה, יינתן ייצוג שווה לכל אחת משלוש הרשויות: 3 שופטים, 3 שרים, 3 חברי כנסת – יו"ר ועדת הכנסת, ועדת החוקה כנציגי הקואליציה, יו"ר הועדה לביקורת המדינה כנציג האופוזיציה. הרוב הדרוש למינוי שופט יהיה רוב רגיל. בנוסף, ימונו שני נציגי ציבור על ידי שר המשפטים. התוכנית תאזן ותגוון את הרכב השופטים במערכת המשפט.
בחינת הרכב ועדת החוקה בישראל לעומת 30 המדינות המובילות בעולם במדד הדמוקרטיה של העיתון 'האקונומיסט', מגלות כי הודו ובריטניה הן המדינות היחידות שבהן יש וטו לשופטים בועדה לבחירת שופטים. עם זאת, בבריטניה אין סמכות לבית המשפט לפסול חוקים. בכל שאר המדינות המתוקנות בעולם, יש רוב לנבחרי הציבור בועדה לבחירת השופטים, תוך הקפדה על התייעצות וייצוג גם לשופטים, אך הם לא הרוב בועדה.
בנאומה, אמרה נשיאת העליון אסתר חיות כי: "לאף גורם אין בועדה רוב "אוטומטי" לבחירת המועמד המועדף עליו…הטענה הנוספת כאילו הליך הבחירה בוועדה מתבצע "בחדרי חדרים" וללא פרוטוקול, אף היא משוללת יסוד…". הלוואי וזו הייתה האמת. שלושת נציגי העליון בועדה מצביעים פה אחד, שני נציגי לשכת עורכי הדין מצביעים כמעט תמיד בהתאם לשיקולי השופטים, משום שיש להם אינטרס מובהק שלא ליצור התנגשות עם אותם שופטים שהם עתידים לפגוש בעבודתם בבתי המשפט. בשנת 2020 מונו 61 שופטים בועדה, למרות שבועדה נכחו רק 6 נציגים ו3 החרימו את הדיונים. המינויים אושרו על סמך חוות דעת של היועצת המשפטית של משרד המשפטים, ללא כל מקור חוקי לכך.
בנוסף, במערכת המשפט קיימת ועדה סודית, 'ועדת השתיים', המורכבת משני שופטים בדימוס, מסננת מועמדים עבור נציגי העליון בועדה, לפי קריטריונים שלא נחשפו. למרות שלל עתירות בנושא, נשיאת העליון החליטה להשאיר את דיוני ועדה זו חסויים, אך כן לפרסם את סיכומי המלצות ועדת השתיים לחברי הועדה לבחירת שופטים.
העובדה שדרוש רוב של 7 מתוך 9 נציגים למינוי שופטים, מביאה למצב שבו השופטים שיושבים בועדה מצביעים פה אחד ומייצרים וטו. כתוצאה מכך נוצרים מינויים בשיטת 'חבר מביא חבר'. כך לדוגמה, נפסל מינויה של פרופ' רות גביזון כשופטת בעליון, לאחר שהשופט אהרון ברק סיכל את מינויה בטענה "יש לה אג'נדה".
שתף:
פסקת ההתגברות וביטול חוקי יסוד
בג"ץ פסל 22 חוקים שחוקקה הכנסת מאז המהפכה החוקתית. בנוסף, בג"ץ דן בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, אהרון ברק אף הבהיר כי קיים פתח לפסול חוקי יסוד בטענה כי "התוצאה הפוליטית של הפעילות השיפוטית בביטול תיקון בחוקה אסור לו שיכבול את ידי בית המשפט".
חוקי יסוד: על פי התוכנית, בית המשפט העליון לא יוכל לדון בחוקי יסוד מתוקף היותם חלק מהחוקה.
פסילת חוקים: לראשונה, התוכנית מאפשרת לבית המשפט העליון לפסול חוקים רגילים העומדים בסתירה לחוקי יסוד. הפסילה תתבצע בהרכב מלא של 15 שופטים, ברוב של 12 שופטים לפחות.
פסקת ההתגברות: הכנסת תוכל, ברוב של 61 חברי כנסת, לשוב ולחוקק חוק שנפסל בבית המשפט העליון. תוקף החוק יהיה 4 שנים, או עד שנה לאחר תחילת כהונת הכנסת הבאה, המאוחר מביניהם.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה בית המשפט הסמיך את עצמו לפסול חוקים, למרות שאין לכך שום מקור חוקי. בניגוד לטענות, הרפורמה מאפשרת לראשונה לבית המשפט לפסול חוקים בתנאים מיוחדים. את הרעיון של פסקת התגברות ברוב של 61, עיגן לראשונה אהרון ברק כאשר הציע להוסיף פסקת התגברות ברוב של 61 ח"כים לחוק יסוד: חופש העיסוק.
בית המשפט הישראלי הסמיך את עצמו לפסול חוקים ללא מקור חוקי. כתוצאה מכך, בית המשפט נכנס בנעלי המחוקק, תוך כדי ביטוי שיקול דעת ערכי הנוגד את רצון הכרעת הבוחר. כתוצאה מביטול החוקים נוצר משבר פוליטי חמור: חוק הגיוס שבוטל בשנת 2012 ביטא הסכמה של נבחרי הציבור, אך בג"ץ פסל אותו וכתוצאה מכך שאלה זו לא הוכרעה ואף גרמה להפלת ממשלות. בנוסף, בג"ץ ביטל 3 פעמים חוקים שנועדו לפעול מול גל ההסתננות לישראל, ויצר בעיה דמוגרפית חמורה בלב תל אביב, תוך הפיכת חיי האזרחים בדרום העיר לבלתי נסבלים.
"ומה אם 61 חברי כנסת יחוקקו חוק שאוסר על ג'ינג'ים להצביע"?
הטענה המרכזית שמשמיעים המתנגדים היא שפסקת ההתגברות נותנת כוח בלתי מוגבל לנבחרי הציבור. האמת הפוכה – פסקת ההתגברות משיבה את האיזון בין שלוש הרשויות. בניגוד לנטען, ממשלות בישראל אינן בעלות כוח בלתי מוגבל. אורך כהונתן הוא מהנמוכים בעולם. בניגוד לשופטים, נבחרי הציבור צריכים להתמודד בבחירות, נותנים דין וחשבון לבוחר בכל מערכת בחירות ויכולים לאבד את מקומם בפרלמנט. הטענה שהמחוקקים דורסניים נובעת מסיבה אחת: הרצון להחליף את הכרעת הבוחר בשאלות ציבוריות, ולהעביר אותה להכרעת השופטים. העובדה שבית המשפט העליון מקבל לראשונה סמכות לפסול חוקים, לא תעודד את השימוש בפסקת ההתגברות, אלא תביא לשיח פורה בין הרשות השופטת למחוקקת. כל זאת, כאשר המילה האחרונה במחלוקות ערכיות ופוליטיות נשמרת עבור הכרעת הבוחר באמצעות נבחריו.
רשימת השמעה
שתף:
מינוי היועצים המשפטיים
חוות הדעת של היועמ"ש ושל יועצים משפטים במשרדי ממשלה לא תקבע את המצב החוקי ולא תחייב את הממשלה ואת השרים, אלא תישאר כשמה – חוות דעת משפטית של היועץ.
חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה הפכה למחייבת, ללא שום בסיס חוקי הקובע זאת. היועץ המשפטי הפך לחוק עצמו וכתוצאה מכך נוצרה פגיעה אנושה ביכולת הממשלה ושריה לקדם את המדיניות שבשמה נבחרו.
בועדת המשפטנים בראשות שופט העליון שמעון אגרנט, אשר התכנסה בשנת 1962 כדי לדון בשאלת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, נקבע כי: "בדרך-כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה" כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול-דעתה שלה". החלטה זו אושרה בישיבת הממשלה באוקטובר 1962.
מדינת ישראל היא המקום היחידי בעולם שבו חוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה. בישראל, היועץ המשפטי לממשלה הפך למבטא של החוק. במקרים רבים החלטות ממשלה כלל אינן מגיעות לביצוע, משום שהיועץ המשפטי לממשלה קובע שיש 'מניעה משפטית'. במקרים רבים, היועץ המשפטי לממשלה מגיש את עמדתו נגד הממשלה בעתירות שהוגשו נגדה בבג"ץ, מצב בלתי נתפס שאין לו אח ורע בעולם.
"אנחנו משרתי הציבור ולא קונסיליירים של השלטון…אנו מחויבים לשליחות ציבורית ועשייה מתוך תפיסת נאמנות של הציבור, ולא שיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר או מנכ"ל" (דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש לשעבר, 2018). קונסיליירי הוא כינוי ליועץ משפטי בארגון פשע. הטענה הרווחת היא שאם יועצים משפטיים יהפכו למשרות אמון במשרדים, סמכויותיהם יתרוקנו מתוכן. אין כמובן קשר בין דברים אלו לבין המציאות. עד לפני 20 שנה היה ברור שהיועץ המשפטי מייעץ, אך עמדתו איננה מחייבת. עם התגברות האקטיביזם השיפוטי, חל כרסום הולך וגובר בסמכויות השרים, אשר הפכו כפופים למערך הייעוץ המשפטי. הדבר הגיע עד כדי מקרים בהם לשר לא היה מי שיציג את עמדתו בעתירות שהוגשו נגדו, משום שהיועץ המשפטי לממשלה או למשרד סירב לעשות זאת. ייצוג עמדת הממשלה, לצד ייעוץ משפטי, נועד לסייע לממשלה ולשרים להגשים את תפיסת עולמם. מה שהיה ברור ליועץ המשפטי לממשלה בשנת 1962 צריך להיות ברור גם היום: היועץ מייעץ, היועץ לא מחליט.
שתף:
השופטים והפסיקות
זכות הציבור להכיר את שופטיו.
בשלושים השנים האחרונות מתרחש תהליך מסוכן, במסגרתו צוברת המערכת המשפטית סמכויות חסרות תקדים, המציבות אותה מעל לרשות המבצעת ומעל לרשות המחוקקת.
עודף סמכויות אלו שוחק את האיזונים והבלמים המגנים על נשמת אפה של הדמוקרטיה ויוצרים מדרון שבסופו נמצאת רודנות שלטונית. תהליך זה הינו תוצאת התנהלותם של שופטי בית המשפט העליון הפועלים כשחקנים פוליטיים לכל דבר ועניין.
הם לוקחים על עצמם סמכויות שלא ניתנו להם על פי חוק וממציאים מערכת מושגים המערערת על עקרונות היסוד של המשטר התקין במדינת ישראל.
בג"ץ 4268/24 האגודה לזכויות האזרח בישראל, רופאים לזכויות אדם, המוקד להגנת הפרט, גישה והוועד הציבורי נגד עינויים נ. שר הביטחון, השופטים, פוגלמן ברק-ארז וגרוסקופף פסקו
(מיעוט) ביטול הריסת בית: דעת מיעוט של השופט עמית, סבר כי יש להוציא צו על תנאי בהיותו של צו ההריסה בלתי מידתי. בג"ץ 1653/24
(מיעוט) ביטול הריסת בית: דעת מיעוט של השופטת חאלד כבוב לפיה יש לבטל את הריסת הדירה של המחבל שרצח את שרצח את לאה (לוסי) די
(מיעוט) ביטול הריסת בית: דעת מיעוט של השופטת חאלד כבוב לפיה יש לבטל את הריסת הדירה של המחבל שרצח את בת שבע ניגרי ז"ל בג"ץ
(מיעוט) ביטול הריסת בית: דעת מיעוט של השופטת חאלד כבוב לפיה יש לבטל את הריסת הדירה של המחבל שרצח את בת שבע ניגרי ז"ל בג"ץ
(מיעוט) ביטול הריסת בית: דעת מיעוט של השופטת עוזי פוגלמן לפיה יש לבטל את הריסת הדירה של המחבל שרצח את לוחם מג"ב אסיל סואעד ז"ל
- הגיע הזמן לבחור את נשיאי בית המשפט לפי כישורים ולא לפי ותק/ עו"ד אברהם שלו
- בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים – מחקר השוואתי/ פורום קהלת
- האם שיטת המינוי הישראלית נפוצה בקרב דמוקרטיות אחרות בעולם?/ עו"ד שמעון נטף
- הכשל הבוטה בשיטת מינוי השופטים בישראל/ עו"ד מאיר רובין
- השיבה שופטינו כבראשונה/ עו"ד אהרן גרבר
- למה צריך פסקת התגברות/ עו"ד אהרן גרבר
- מהי פסקת ההתגברות ומה יקרה כשהיא תעבור? | שאלות ותשובות/ אברהם בלוך
- כל מה שצריך לדעת על פסקת ההתגברות/ יצחק בם